הרה”ק רבי שלמה מ”קרלין” זיע”א

מסופר שהרה”ק ר’ לוי יצחק מברדיטשוב זצוק”ל אמר פעם א’ להמשמש שלו שילך לקרוא את ר’שלמה בן יוטא. והלך לחפש אותו ולא ידעו לענות לו עד שפגש באיש אחד שאמר לו שהוא יודע מאיש ששמו שלמה שגר בבית קטן והוא מלמד. והלך אליו ואמר לו שרבינו (ה”קדושת לוי”) קורא אותו שיבוא אצלו. וענה לו הרה”ק מהר”ש ז”ל שיבוא לאחר כמה שעות והתפלא המשמשמדוע לא הלך תיכף. וכעבור כמה שעות הלך להביאו כשנכנס אליו קם רבינו (ה”קדושת לוי”) מכסאו ואמר לו ברוך הבא ר’ שלמה. והכין לו כסא. וישבו כן שעות אחדות ופניהם פני להבים, ולא דברו אף דבור קל, ואחר כמה שעות קמו שניהם מכסאותיהם והתחילו לשחוק ושחקו הרבה. והלך לביתו. אח”כ שאל המשמש את הרה”ק מברדיטשוב על הפלאים האלו שראה. אמר לו הרה”ק דע כי היה קטרוג גדול על היהודים הגרים בסביבותינו, ונאספו כל הפריצים והחליטו להוציא גזירת גירוש על היהודים. וכאשר הפצרתי בתחילה לבטל הגזרה, אמרו לי מן השמים אשר ר’ שלמה בן יוטא יוכל להועיל בדבר זה, כי אלי’ הנביא רגיל אצלו, וכאשר בא לכאן ישבנו יחד ורעדה ופחד אחזו אותנו. כשראינו שכל הפריצים התאספו והסכימו לעצה הרעה הזאת. והנה המנהג אצל השררים אשר אפילו אחד יכול לעכב הגזרה ופתאום בא אלי’ הנביא בדמות פריץ זקן, וישב ג”כ על יד שלחנם וכאשר נתנו לפניו לחתום על הגזרה, אמר שאין ברצונו לחתום על זה, ונעשה תכף מחלוקת ופירוד לבבות ביניהם וקרעו הגזרה לקרעים. וכאשר ראינו זה התחלנו לשחוק מהשררים השוטים כי יבא איש נכרי שאינם מכירים אותו, וביטל כל עצתם, האם יש שחוק יותר מזה.
מקורות: ספרזכרונם לברכה