רבינו יצחק אייזיק יהודה יחיאל בן הרה”ק רבי אלכסנדר סענדר מ”קאמרנא” זיע”א
‘היכל הברכה’ י’ אייר ‘נצח שבנצח’ תרל”ד

ביום כ”ה לחודש שבט שנת תקס”ו בעיר סאמבור שבגאליציע, נתמלא אורה בביתו של רבינו הגאון הקדוש רבי אלכסנדר סענדר מקאמרנא זי”ע, בנו של הגאון הקדוש רבי יצחק אייזיק מסאפרין זי”ע מגזע היחס נו”נ לבעל התוי”ט זי”ע, ועוד. ולאשתו הרבנית מרת חנה ע”ה בת הגה”ק רבי יעקב משה זי”ע חתנו של הגאון הקדוש רבי יעקב קאפיל מלוקווא זי”ע, בהיוולד להם בנם יחידם מחמד עיניהם, מרן רבינו קודש הקדשים איש האלוקים אספקלריא המאירה גאון הגאונים רשכבה”ג כ”ק רבינו יצחק אייזיק יהודה יחיאל מיכל סאפרין מקאמרנא זי”ע, אשר חיכו עליו בכיליון עיניים אחרי שנים רבות של ציפייה.
מרן רבינו זי”ע נולד בברכת ש”ב רבינו הקדוש החוזה מלובלין זי”ע, שהיה ג”כ נכד רבי יעקב קאפיל מלוקווא בן בתו הרבנית מאטיל, אחרי שאביו רבינו המהרא”ס מקאמרנא זי”ע כבר הגיע לשנות העמידה, בהיותו כבן ל”ו שנה ועדיין לא נפקד בבן זכר, הפציר רבות את רבינו החוזה מלובלין שיבטיח לו בן זכר, עד שפעם אחת הבטיח לו שעתיד ליוולד לו בן אשר יהיה לו נשמה גדולה אין לשער, והרבה שנים יש שלא היה בזה העולם נשמה גדולה כזו, אך לא תזכה להיות הרבה שנים עמו בעלמא הדין.

וכך היה שאביו נסתלק מן העולם בשנת תקע”ח בהיות מרן רבינו רק כבן י”ב שנים, ולא זכה שיכניסו לעול התורה והמצות. שמחת הברית מילה נחגגה ברוב פאר והדר שלשה ימים רצופים, וביום השלישי למילתו הגיע לעיר אחד מזקני תלמידי הבעש”ט זי”ע, והניח את ידיו על ראש הרך הנימול, ואמר עליו: דאס קינד האט א נשמה גדולה ומוח גדול. ואכן בוצין בוצין מקטפיה ידיע, בהיות מרן רבינו כבן שלש נחה עליו רוח הקודש והיה מגיד עתידות, עד שביקש ממנו דודו המהרצ”ה מזידיטשוב זי”ע שיקחו ממנו שלא יפריע לו לעבודת השם, בהיותו כבן שבע שנים בערה בו כאש תשוקה עצומה ליכנס בפרד”ס התורה וללמוד תורת הרז, והתחיל ללמוד ביחידות את ספר הזהר הקדוש וכתבי מרן האר”י ז”ל, עד שהיה בקי בהן כזקן ורגיל עוד לפני שנכנס לעול התורה והמצות.

במעט השנים אשר מרן רבינו זכה להיות עם אביו, קנה ממנו הרבה תורה וחכמה ויראה ומוסר והתקשרות לצדיקים, כאשר כל הדבר הקשה שהיה לו בהבנת התורה בין בנגלה ובין בנסתר הביא אליו, ואביו בראותו גודל השתוקקותו של בנו להבין ולהשכיל למד עמו במאור פנים, עד שלימד אותו ההקדמות והשערים לבאים בפרד”ס התורה, וכן לקחו עמו בנסיעתו לשימוש צדיקים הקדושים, לחזות ולשאוב מהם דרכי עבודת השם, והיה נוסע בתמידות אצל רבינו החוזה מלובלין זי”ע, ואף זכה להיות פעם אחת אצלו בליל הסדר, והחוזה מלובלין נתן לו את הזרוע מהקערה, שזאת היה נותן רק לגדולי התלמידים ואשר היתה נחשבת לסמיכה להנהיג עדה קדושה בישראל. וכן נסע עמו אצל הרה”ק רבי זאב מזאבריז זי”ע, בן המגיד מזלוטשוב זי”ע. וכן אצל גאון הדור רבי יצחק חריף אב”ד סאמבור זי”ע. ומרן רבינו אף הוא כבור סוד שאינו מאבד טיפה, זכר כל ימיו את התפילות והתורות ששמע בהיותו אצלם ודרכי העבודה שראה, והביא כמה וכמה פעמים בספריו הקדושים מה ששמע וראה מהם. בהיות מרן רבינו כבן י”ב שנים, לפני שנסע אביו אל עיר אוהעל שבארץ הגר, נפרד ממנו אביו בבכייה גדולה, בהרגישו שעתיד הוא לעזוב את עלמא הדין. ובצוואתו האחרונה אמר לרבינו, שכשיגיע לשנות העמידה, ילבש בגדי לבן בשבת קודש, כדרך רבותינו הקדושים מאורי החסידות בדרך הסלולה ממרן אור שבעת הימים הבעש”ט זיע”א, ויניח ב’ זוגות תפילין רש”י ור”ת ביחד בשעת התפילה כדעת מרן האר”י ז”ל. וביום כ”א אב שנת תקע”ח נתייתם רבינו מאביו הקדוש שנסתלק בעת רעוא דרעוין בעיר אוהעל, ונטמן שם לקול בוכים בהשאירו את בנו רבינו יתום לבד בלי משען, אך מרן רבינו אשר שום דבר לא שבר את רוחו נתגבר על יתמותו ויגע בתורה מתוך הדחק עד שגדל לאילן רברבא בישראל.

ביום ג’ שבעה לחודש טבת שנת תקע”ה, בהיות מרן רבינו אצל החוזה מלובלין זי”ע, בנוסעו עוד ביחד עם אביו להסתופף בצילו, בא בברית האירוסין על פי עצת רבו החוזה מלובלין עם הרבנית גיטל, בתו של הגאון הקדוש ר’ אברהם מרדכי מפינטשוב זי”ע, מגדולי תלמידי המגיד מזלוטשוב זי”ע, ואשר שימש כמעט כל תלמידי רבינו המגיד ממעזריטש זי”ע. וכשקרא רבינו החוזה מלובלין את התנאים אמר כמה פעמים ‘עלי הכהן’ ולפלא היה, אחר שנסתלק מרן רבינו ביום י’ אייר יום פטירת עלי הכהן, נתגלה ראייתו הרחוקה של החוזה מלובלין.

זמן החתונה אשר נקבע ליום ט”ו לחודש שבט תקע”ט סמוך ליום כניסתו של מרן רבינו לעול התורה והמצות, נדחתה עם פטירת אביו ביום כ”א אב תקע”ח, ונתקיימה בעיר מגורי הכלה פינטשוב שבפולין כשלש שנים אחר כן בשנת תקפ”ב בהיותו כבן ט”ז שנים, כאשר תחת החופה מוליכו דודו אחי אביו הגאון הקדוש ר’ משה מסאמבור זי”ע בעל ה’תפילה למשה’. בצל חמיו ינק מרן רבינו הרבה מסיפורי מעשיות והנהגות צדיקים שחמיו ראה ושמע מצדיקי הדור אשר הסתופף בצילם הלא המה כתובי ומפוזרים בספריו הקדושים, ואף יעצו חמיו לנסוע ולהתדבק אל רבינו האוהב ישראל מאפטא זי”ע, אשר אז היה איתן מושבו בעיר מעזיבוז, לקנות ממנו שלימות הנפש. בשלוש שנים שהיה דר בפינטשוב בצל חמיו, למד בהתבודדות עם החסיד מורינו רבי שלמה יוסף מסטאשוב זי”ע, עד שכמעט ולא ראה אויר העולם, וכל יגיעתו היה רק ללמוד תורה הקדושה לשמה בלי שום הפסק ובטלה, והיה לומד ממש בהתפשטות הגשמיות עד שהשיג כל המדריגות והשגה נפלאה לראות את צורת התנאים והאמוריים, ורבי שלמה יוסף הנ”ל ניסה אותו בזה בשאר אנשים והשיב לו רבינו צורת כל אדם ואדם. אך לפתע פתאום ביום י”ז לחודש אב שנת תקפ”ה נסתלק עליו חמיו, בהיות חמיו רק כבן נ”ח שנה, ומרן רבינו נשאר יתום וגלמוד מחמיו, ובשנה שלאחריה ביום ה’ לחודש ניסן תקפ”ה נסתלק מעמו גם רבו האוהב ישראל מאפטא, ונשאר יתום גם מרבו זי”ע.
אני לדודי ודודי לי
אחרי הסתלקותו של חמיו ורבו, הסתופף רבינו בצילו של דודו אחיו הגדול של אביו, רבינו רבי צבי הירש מזידיטשוב זי”ע בעל ‘העטרת צבי’, אשר למד עוד עמו בימי נעוריו מאחרי פטירת אביו עד לחתונתו, אחרי שאחיו רבינו אלכסנדר סענדר מקאמרנא אבי מרן רבינו נגלה אליו בחלום, וביקש ממנו שישמור וילמד עם בנו שנשאר יתום לבד, והוא אשר יעצוהו לעזוב את דירתו מפינטשוב ולבא להשתקע בעיר זידיטשוב, להיות סמוך על שולחנו בבחינת יותר ממה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק, וללמוד ולהשפיע אליו את כל חכמתו ותורתו. ונשבע רבו לרבינו בדיקנא קדישא שלו, שלא יעזוב את העולם הדין עד שיהיה כלי שלם כלי מחזיק ברכה, למען אשר יוכל להיות ממלא מקומו וממשיך דרכו בדרך הנגלה ובמיוחד בדרך הנסתר. והכתירו לראב”ד דק”ק זידיטשויב, מקום אשר אביו היה מלפנים הראב”ד דשם. וכמעט שלא היה יום בחיי מרן רבינו שזכרו של דודו לא מש מפניו, וכל ספריו מלאים מזן אל זן ממה ששמע וקיבל וראה אצל דודו, וכל מעיינו היה אך רק איך לעשות נחת רוח לדודו. ביום י”א לחודש תמוז תקצ”א נסתלק רבינו המהרצ”ה מזידיטשויב מעלמא הדין, כאשר מרן רבינו תלמידו ונאמן ביתו לא מש מעל יד מיטתו, וקרא לפניו שירות ותשבחות עד יציאת הנשמה, ולאחר יציאת נשמתו בקדושה נשבר ונמס לב רבינו בהסתלק ממנו רבו משיב נפשו האדם היחיד אשר נשאר לו אחרי שנות יסורים ויתמות ומיאן להינחם, עד שנגלה לו דודו ורבו בחלום, ואמר לו: שיעמוד על ימינו ויזכה להשיג שערי בינה, ומאז מצא מרן רבינו מנוח לנפשו.

קאמרנא

לקראת הימים הנוראים של שנת תקצ”ב, העביר מרן רבינו את משכנו לעיר קאמרנא, מקום אשר התפללו בו אבותיו. אשר אביו שימש שם ברבנות ואב בית דין בסוף שבע שנותיו, וכן הקים שם ישיבה והרביץ שם תורה לאלפים. מיד בבואו לעיר ואם בישראל ‘קאמרנא’, ראו אנשי העיר אשר לפניהם עומד אברך אב בחכמה ורך בשנים, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וקיבלו אותו להיות רב ורבן. מתחילה הנהיג בבית המדרש הגדול שבעיר, אשר התפללו שם מלפניו הפרי מגדים והנועם אלימלך מליזענסק ור’ משה לייב מסאסוב זי”ע. ולאחר מכן בשנת תרכ”ה בנוהו לו חסידיו בית מדרש גדול ומפואר אשר עומר עד היום על תילו, ומסופר שמרן רבינו ציוה שיעשו בביהמ”ד קירות עבים ביותר, ובשעת חנוכת הבית שאל לו אחד למה ציוה לעשות קירות עבים, אמר לו לאחר שלשים שנה יוודע לך, ובשנת תרנ”ה שלשים שנה לאחר מכן כשפרצה השריפה הגדולה בקאמרנא, לא נשרפה בית המדרש מחמת עוביו רק נחרך קצת מבחוץ, ואז ראו כולם עיניו הצופיות. ובבית המדרש הגדול הזה שם שפך מרן רבינו הקדוש תפילותיו לפני אביו שבשמים, כאשר מכל קצוות תבל באים אליו לבקש על נפשם לישועת הכלל והפרט, זה בזרע של קיימא וזה בזיווג הגון וזה ברפואה בהכל ראו איך שתפילותיו בוקעת רקיעים ואינה שבה ריקם, ורוח הקודש ממש ראו אצלו. שם ערך מרן רבינו את שולחנותיו הטהורים אשר לפני ה’ כאשר אלפים ורבבות מכל רחבי גאליציע והונגריה וביניהם גדולי רבנים אדמורי”ם זקנים וישישים אשר זכו עוד לראות אדמורי”ם אשר היו לפניהם, מתדבקין בצילא דמהימנותא
לשמוע דברי תורתו העמוקים בנגלה ובנסתר אשר נאמרו בקול חוצבי להבות אש בדרך המסורה מרבו ודודו מזידיטשויב ובדרך המיוחדת אשר סלל רבינו. ומאותו היום אשר מרן רבינו קבע את דירתו בקאמרנא והקרין מאור פניו על כל הסביבה, נתקדשה שם קאמרנא אשר עד היום ברתת ובזיע ובסילודין, מזכירין את שם העיר ‘קאמרנא’, אשר שם שכן רבן ואלופן ומיודען ואוהבן וליבן של ישראל. ונורא הוא על כל סביביו על אף שמרן רבינו כבר נתפרסם והנהיג חסידות לאלפים ומפוארת בישראל, נסע עוד להסתופף בצל צדיקי הדור, ובמיוחד נסע אל הרה”ק ר’ משה צבי מסאווראן זי”ע, ומסופר שכשהגיע אליו נתן לו קוויטעל ונשאר לשבות שם על שבת קודש, ולאחר השבת אמר לו הרה”ק מסאווראן, הקווטיעל שלך הצנעתי בספר הזהר שלי, אך מרן רבינו ברוב ענוותנותו הוציאו משם. וכמו”כ היה מרן רבינו נוסע בערים אשר בגלילות גאליציע ובהונגריה לעורר את העם לאביהן שבשמים ולהחיות שבורי ונדכאי לבב, ובכל מקום אשר היה מגיע ובפרט כאשר נשאר לשבות שם על שבת קודש ששון ושמחה בעיר, והימים האלה כימים טובים נחגגו, והיו באים כל אנשי העיר להתפלל ולשמוע דברי אלוקים חיים. ומיום ליום ומשנה לשנה נפתחו עוד ועוד שטיבלאך לעדת חסידי קאמרנא בכל עיר ועיר אשר דבר המלך ודתו מגיע, והעיד הרה”ק ר’ צבי הירש מליסקא זי”ע מגדולי תלמידי מרן רבינו, שיראי ה’ בכל עיר ועיר הם היו מעדת חסידי מרן רבינו מקאמרנא, כך היתה גודל השפעתו.
סדר היום
סדר יומו של מרן רבינו היה להפליא, כאשר לאחר תפילת ערבית עלה על יצועו ופיו ממלל פסוקים ומדרשים ומשניות, והיה ישן פחות משיתין נשמי, ומיד הקיץ משנתו ונטל ידיו היה חוזר עוד פעם כנ”ל, עד שהגיע שעת חצות לילה, אז נתגבר כארי וקם מעל יצועו, וישב על הארץ והתחיל לבכות וליילל על גלות השכינה אשר עד עתה עוד לא נושענו, ולאחר מכן ישב ולמד כל הלילה בסתרי תורה בזהר הקדוש ובכתבי האר”י ז”ל, וכשהפציע השחר קרא בקול גדול ומתון את ברכות השחר כשמכוין בכל ברכה וברכה את הכוונת והיחודים, ואחר כך היה אומר שירות ותשבחות למלך אל חי וקים בפישוט ידים ורגלים ממש. וכשהניץ החמה לבש ב’ זוגי תפילין רש”י ור”ת ביחד וקרא בהם קריאת שמע, ופניו היו בוערים אז כלפיד אש אשר הולך ומתדבק אל קונו, טבל את עצמו והתחיל בעבודת השם זו התפילה, כאשר התפילה ארכה למעלה מג’ שעות ובשבת קודש היה למעלה מה’ שעות, יצוין שאף פעם לא התפלל אחר זמן התפילה אף על שתפילתו נמשכה זמן רב, והיה מתפלל בעצמו לפני התיבה בכל יום והיה ג”כ קורא בתורה כשגיצי אש יוצאים מפיו, אשרי עין ראתהו. ולאחר מכן עד קרוב לחצות היום כתב את ספריו הרבים, ולאחר חצות היום למד בנגלות התורה ש”ס בבלי וירושלמי מדרשים טור ושלחן ערוך כשהכל ידע בעל פה והיה שגור על לשונו. והריץ תשובותיו לאלפי השואלים ששלחו אליו ספיקותיהם בין בהלכה ובין בהדרכה ישרה לדעת את המעשים אשר יעשון ואת הדרך אשר ילכו בה. והרבה מהשאלות אשר נתעוררו באותו הזמן הריצו למרן רבינו לדעת את דעתו הקדושה, כגון בהיתר הקטלנית להרה”ק ר’ ישראל מרוז’ין זי”ע, ובענין התרנגולים שהביאהו מקפריסין שאסרו מרן רבינו, ועוד.

אור שבעת הימים

‘ושאלתי את פי משיח אימת אתי מר, והשיב לי, בזאת תדע, בעת שיתפרסם לימודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעיינותיך חוצה מה שלמדתי אותך והשגת, ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך ואז יכלו כל הקליפות ויהיה עת רצון וישועה’. לשון קדשו של רבינו אור שבעת הימים מרן רבי ישראל בעל שם טוב זיע”א, במכתב לגיסו הרה”ק ר’ גרשון מקיטוב זי”ע. הדברים האלה הם היו לנגד עיני מרן רבינו בכל ימיו ובכל עתותיו, ללמד את עם בני ישראל משנת רבינו הבעש”ט, ויוכלו ליחד יחודים בכל תנועה ותנועה בתורה ובתפילה, ובספריו הקדושים המפורסמים מבאר רבינו כל דיבור ודיבור שנשמע מפי מרן הבעש”ט, הכתובים בספרי הכהן הגדול רבי יעקב יוסף מפולנאה זי”ע בעל ה’תולדות יעקב יוסף’ ו’צפנת פענח’ ו’בן פורת יוסף’, ומנכד הבעש”ט בעל ה’דגל מחנה אפרים’ זי”ע, והספרים האלה לא ירדו משולחנו וליבו של מרן רבינו, עד שלמדן וביררן כסולת נקיה, וכתבן על לוח ספריו הרבים לזכות עם רב להחיותן כהיום הזה, עד שאי אפשר להבין כלל דברי קדשו של מרן הבעש”ט ללא הקדמות והביאורים שכתבן מרן רבינו. חסידים הראשונים היו אומרים שספרי התולדות והדגל הם המשניות של החסידות, וספרי מרן רבינו הם הגמרא של החסידות. וכל מוציאי ספרים במשנת הבעש”ט השתמשו בספרי מרן רבינו, יעיד הספר המפורסם של תורת הבעש”ט, ‘בעש”ט על התורה’ שכותב בדף השער, שכל דבריו שכתבו הוא ע”פ מה שנתבאר במשנת מרן רבינו.

תורתו מגן לנו

הדבר אשר השאיר מרן רבינו אשר משם אפשר לשקף את גודל בקיאותו וגאונתו ולמדנותו בכל חלקי ומכמני התורה, הן בתורה שבכתב והן בתורה שבעל פה הן בשו”ע בין בנגלה ובין בנסתר, הם ספריו הרבים והעמוקים, אשר אי אפשר להבין איך שבמשך שנות חייו הקצרים היה לו פנאי לכותבם ולבארם, אחר שהיה מוקף בחסידים ואנשי מעשה לעצה ולברכה. חבורת חבורת חסידים ולומדים מעמיקים עד היום בספרי מרן רבינו אשר היא להם לעיניים, ואלפי אלפים מתחממים לאור תורתו אשר מכניס חיות דקדושה להוגים בה, אשרי העם הם למדיך ואשרי העומדים על סודך.

פטירתו מהעולם

אחרי חג הפסח בימי העומר שנת תרל”ד, נחלש מרן רבינו, והתחיל להכין את עצמו לקראת הליכתו לעלמא דקשוט. בשבת קודש ח’ אייר אחרי תפילת שחרית, קרא לאשתו הרבנית וציוה עליה שתלבש בגדי שבת, ולראות איך שמסמיך ומלביש לבנו רבינו אליעזר צבי מקאמרנא זי”ע, המלבוש הלבן אשר נהגו ללבשו כל האדמורי”ם, ולשמוח בשמחת בנה אשר ראוי ומוסמך למלאות את מקומו. לאחר השבת ביום ראשון ט’ אייר עוד התאמץ רבינו להניח בעצמו טו”ת, ולפני תפילת מנחה אמר: מנחה עוד נתפלל בעוה”ז וערבית נתפלל בגן עדן. בעירוב היום נשכב על מיטתו וחרד חרדה גדולה בהפטירו: ממלאך המות אינני מפחד, אבל מתיירא אנכי שאצטרך ליתן דין וחשבון לפני בורא העולם. והתחיל לומר שירות ותשבחות, ובחצות לילה אור לי’ אייר, נצח שבנצח, יצאה נשמתו הטהורה לגנזי מרומים. מיד התפשטה השמועה בכל הסביבה, ומכל המקומות נהרו אלפים ורבבות אל מסע הלוויה שהתקיימה למחרת, ונטמן לקול בוכים בבית החיים שבקאמרנא ואהל גדול נבנה על קברו, וזה לשון מצבתו הקדושה: כתר תורה, פ”נ י’ אייר
תרל”ד, אדונינו מורינו ורבינו, רבן של ישראל, מאור הגולה, עמוד הימיני פטיש החזק, מופת הדור, הגאון קדוש אלקי, אספקלריא המאירה, אור מופלא ומכוסה, גאון הגאונים קודש הקדשים, מרא דרזין דנהירין ליה שבילי דרקיע כשבילי דנהר דעה, בוצינא קדישא, חסידא ופרישא, המפורסם בקדושתו וענוות צדקתו, עמוד
ברזל, צדיק יסוד עולם, אור שבעת הימים, אוהב ישראל, מרן רבינו מוהר”ר יצחק אייזיק יהודה יחיאל זללה”ה בהרב הצדיק הקדוש מו”ה אלכסנדר זללה”ה אב”ד דפה, ת.נ.צ.ב.ה.
ציון רבינו אשר מאז פטירתו נעשה לתל תלפיות, ובכל שנה ושנה ביומא דהילולא דיליה נהרו לפקוד את ציון קדשו. ומעשה פלא ונורא מסופר, שאחרי המלחמה הנוראה שנחרבו ונעקרו החיים והמתים ואף בית הקברות שבקאמרנא נחרב עד היסוד, ובחיפוש אחר ציון קדשו של מרן רבינו, אמרו הגוים שבעיר: שבמקום אחד בבית החיים שום בהמה איננה רוצה לרעות שם, ובדקו ומצאו שהמקום הזה אדמת קודש הוא, שם נמצאו יסודות האהל והמצבות של רבותינו הקדושים, ועוד הביאו מומחים לדבר וקבעו בוודאות ששם מקום מנוחתם, ואהל גדול ומצבות חדשות נבנו על מקומו, זי”ע. לא ימושו מפיך ומפי זרעך בת אחת היתה לו לרבינו הרבנית הינדא שרה,
אשת הרה”ק רבי מנשה יעקב קלינבערג זי”ע  אביהם של אדמור”י בית זאלושיץ. בנו הרה”ק ר’ אלכסנדר סענדר זי”ע אשר נסתלק עוד בחיי אביו רבינו, השאיר אחריו שולשלת מפוארת בישראל. בנו אשר ישב על כסא רבינו וממלא מקומו וממשיך דרכו, הגה”ק המקובל האלקי כ”ק רבינו אליעזר צבי מקאמרנא זי”ע, אשר ממנו נמשך שלשלת הקודש עד ימינו עתה. כאשר לאחר הסתלקותו מילא מקומו בנו כ”ק אדמו”ר הגה”ק ר’ אברהם מרדכי מקאמרנא זי”ע, אשר ממנו נשאר אחרי המלחמה בנו מ”מ כ”ק אדמו”ר הגה”ק ר’ חיים יעקב מקאמרנא זי”ע, ואחריו נמשכה השושילתא דדהבא ע”י בנו הגדול כ”ק אדמו”ר הגה”ק ר’ שלום מקאמרנא זי”ע, ואחריו נמשכת שלשלת הקודש בגאון ובעוז לתפארת בית רבוה”ק מקאמרנא ע”י בנו הגדול הגה”ק כ”ק מרן אדמו”ר מקאמרנא שליט”א, ונתקיימה דברי קודשו של מרן רבינו לבן דודו המהרי”א מזידיטשויב זי”ע: פון מיך וועט בליבען השלשלת עד ביאת הגואל, והא לך לשון קדשו של מרן רבינו בספרו ‘נוצר חסד’ על אבות: שפע הצדיק איננו פוסקת מזרעו ומזרע זרעו עד עולם אמן.

הבטחת רבינו

ב”ה יום א’ שמות שנת חיים של ברכה לפ”ק

אל כבוד אחיי ריעי גדולים וקטנים ריעים אהובים מופלגי תורה ועשירי עם המתנדבים בעם ברוכים הם לה’, מלך עליון ירומם וינשאם וינטלם למעלה במדינת אונגרין הקשורים בנפשי מעודי עד היום הזה.
הנה אחיי מבואר בזוהר שית אלפי שני הוה תליא בשעתא קמייתא, כי ברגע של בריאות נשגח כל בריה על כל דבר קטן וגדול שיעבור עליו ופרנסתו ומהותו ונספרין כל מצעדי גבר, וזה צריך לקבוע בלבו באמונה שלימה ודאי, ובכל תנועה אלופו של עולם ימלא כל עלמין, ובכל הסתרות וחשכות שם אתו עמו אלופו של עולם. וברצון המשגיח מששת ימי בראשית היה שתהיה אתם אחיי שבמדינות אונגרין התומכין ועוזרין שלי, להמשיך עליכם חיים בעוה”ב וחיי נחת וכל טוב בעוה”ז, וכל תורתי שלכם הוא. על כן מן הראוי אחיי שתהיה מתומכי התורה שלי ליקנות החומש שלי שיהיה בכחי להוציא לאור כל חמשה חומשי תורה, והוא מקדם מנהג ישראל במצוה זאת שיתפשט גבול ומתיקות התורה ויפיה והדרה, ובפרט לכם אחיי שבמדינות אונגרין שיש לכם חלק בתורתי. על כן בקשתי שכל אחד מן הרשומים בפנקס מאנשים שלנו יקחו חומש וישלמו תיכף כדי שיהיה בכחי להוציא לאור תעלומת חכמה, ומובטחני כל מי שיהיה לו החומש שלנו בביתו יהיה ניצל מכל דבר רע ומכל פגע רע ומחלים ומחוסר, ויהיה ביתו מלא ברכות ה’ וכל טוב, הצלחה ועושר וחיים לו ולבניו בלי ספק, ובפרט באמונה שלימה אזי יתמלא במאה ברכות, ויבקע כשחר אורכם בהארות פני עליון בהשגחה מעינא פקיחא ומעינא בניי חיי ומזונו וחסדים ורחמים והכרעות הכף לכף זכות וחיים. חותם חיים נאם יצחק הקטן יהודה יחיאל מקמארנא
ב”ה חיים של ברכה לפ”ק
הנה אחיי הרשומים פה ואשר ירשום שמו, ואשר לא נזכר עוד כאן, תאמינו במה שכתבתי לכם באגרת כי כל דברי שם הם מכוח עליון כאשר כתבתי שם כן יקום בודאי, וכל אחד יעתיק לעצמו אגרת כי לכם לצורך בכל עת ויעמוד לכם זכות של מצוה זאת שתזכו לאור באור החיים בעוה”ז ובעוה”ב ויהא לכם חיי נחת ושמחה. נאום יצחק הקטן עפרא דארע